פסק-דין בתיק ב"ל 26139-04-12

1.         התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע (להלן: " המוסד") מיום 2.5.11 על שלילת זכאותו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 7/09 ועד 1/11, מן הטעם שהתובע מתגורר במשותף עם אשתו ולפיכך בנסיבות אלה, אין הוא זכאי להגיש תביעה כנפרד.

2.         התובע הגיש ביום 24.12.06 תביעה לגמלת הכנסה כיחיד. התביעה התקבלה אך לימים נקבע כי  אין הוא זכאי לגמלה ביחס לתקופה מ- 7/09 ועד 1/11 כיוון שלטענת המוסד הוא ניהל בתקופה זו משק בית משותף עם אשתו זמירה (להלן גם " זמירה"), בהתאם לאמור בסעיף 1 ל חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: " חוק הבטחת הכנסה"). בעקבות ההודעה על שלילת הגמלה, טען המוסד כי נוצר לתובע חוב בגין התשלומים אותם קיבל שלא כדין בתקופה זו, כאמור בסעיף 315 ל חוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], התשנ"א - 1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי");

התובע הגיש ביום 3.10.11 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה כזוג יחד עם זמירה. תביעתו נדחתה מן הטעם שבחודשים 9-10/11 לא התייצבה זמירה בלשכת שירות התעסוקה, כאמור בסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה (ראו נ/5).

3.         התובע טען כי הוא חי בנפרד מאשתו, נאלץ לישון במקומות שונים לרבות ברכב של בנו ובמוסך, כיוון שאין לו מקום ללכת אליו. הוא מבקר בדירה באשדוד, אך רק כדי לבקר את ילדיו. אמנם הליך הגירושין שלו ושל אשתו לא הסתיים עדין, אך בפועל הם אינם חיים ביחד ואינם מקיימים משק בית משותף.

4.         המוסד טען מנגד, כי בדיקות שביצע, לרבות ביקורים בדירת אשתו של התובע בשני מועדים שונים ללא תיאום, שיחות עם שכנים ועם הוריו של התובע, הביאו למסקנה כי התובע מתגורר עם אשתו. לפיכך, אין הוא זכאי לקבל הבטחת הכנסה כיחיד. בנוסף, גם תביעה שהגיש התובע יחד עם אשתו ביום 3.10.11 נדחתה, שכן תנאי לזכאותם הוא כי אשתו של התובע חייבת להתייצב בלשכת שירות התעסוקה. בהתאם לדיווח משירות התעסוקה, אשתו של התובע לא התייצבה בשירות התעסוקה בחודשים 9-10/2011 ולפיכך נדחתה תביעתם.

5.         מן הראיות שהובאו לפנינו עולה התמונה הבאה:

            התובע, יליד 1960, נשוי לזמירה משנת 1982. לבני הזוג שלושה ילדים, אחד מהם קטין. שלושת הילדים מתגוררים עם זמירה בדירה באשדוד; שני הילדים הגדולים עובדים למחייתם. התובע שהה בכלא במהלך שנת 2006. כיום התובע אינו עובד.

נכון לשנת 2011, זמירה עבדה בעבודה חלקית והרוויחה כ-2,000 ש"ח לחודש.

6.         סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, מגדיר את הזכאים להבטחת הכנסה:

" 2.   תנאי זכאות

(א) תושב ישראל שמלאו לו עשרים שנה זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה:

(1) אין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים בתקנות..."

כאשר מדובר בבני זוג, חל סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה:

"  4.  זכאות בני זוג

(א)   הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2.

(ב)   האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע."

            "בני זוג" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה כ" לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו."

7.         בבוא בית הדין לבחון האם מתקיים בעניין שלפניו משק בית משותף, עליו לבחון כל מערכת יחסים בין בני זוג לגופה (דב"ע (ארצי) נו/257-04 קרולי אימרה לוסטיג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל 1).

השאלה בה יש להכריע בענייננו, היא אפוא האם על פי התשתית העובדתית מנהלים התובע וזמירה משק בית משותף, אם לאו.